יום שלישי, 13 באפריל 2010

עם סיום יום הזיכרון לשואה ולגבורה

לחיות כבת של...

לחיות כבת של ניצול שואה

ללא סבא וסבתא

וכמעט ללא משפחה...

לראות משפחות בהן יש סבא וסבתא

גם לאמא וגם לאבא

וכילדה קטנה- לא להבין למה לי אין...

ולדעת שיכלה להיות לי דודה

ואולי גם בני דודים כמו לכולם-

אך לי לא היו...

לחיות בבית שבו לא מדברים על "זה"

לחיות עם סוד גדול באויר.

לדעת שאבא היה "שם" ולא לדעת –

איך חי "שם" ומה קרה לו

כי הוא אף פעם לא סיפר.

לחיות שנים בלי הצבע הצהוב בבית

כי אבא לא מרשה...

לחיות כל השנים עם אבא שדואג

שלא יקרה לנו רע, שלא יחסר לנו כלום,

שתמיד יהיה לנו אוכל

והרבה.

אבל – אוכל לא זורקים

ולכן חייבים לאכול הכל מהצלחת.

לחיות עם ארגזי קופסאות שימורים

מכל מין מכל סוג - רק שלא יחסר...

לחיות עם אבא

ששתק

ודבר לא אמר...

לחיות כך, לגדול

ולהבין שיש דברים לא מובנים בעולם.

ואז-

שלושת ילדיי- כל אחד בזמנו

היה "שם" בפולין

ראה את המקומות

הבין- (או שלא הבין...)

אבל חווה משהו

שימשיך איתו לכל החיים...

וכך ממשיכים...

כשילדיי-

נחשבים ל"דור שלישי לשואה"

ובסתר ליבי מקווה-

שיהיו הם

דור ראשון לגאולה