וכך, שנה אחר שנה למעט תקופת הצבא והלימודים- כבר מחודש מאי נשואות עיניי אל החופש הגדול. אל חודשיים של חום ורביצה מול הכלום האינסופי שמסתיים לו במהירות. נזכרת בתכניות הרבות שתכננתי בכל שנה תוך הבטחה ש"הפעם- אנצל את החופשה כראוי ולא כמו בעבר.." ובסיום החופש מתגעגעת לעוד כמה ימים של בטלה ועשייה לקראת השנה הקרובה.
ומה השנה?
שנה מלאה וגדושה בעשייה חינוכית מגוונת שכללה שעות עבודה מטורפות ובסיום יום הלימודים- קרוסים שונים שלקחתי כדי להעשיר ידע וכדי להוסיף לי מטלות וכמו בסיפורי האגדות של ילדותי- תמיד כשאין זמן- מספיקים הרבה יותר...
וכעת אני בפתחו של היום הראשון. או טו טו יוצאת לחופשה אמיתית שכוללת טיסה ושהייה בנופים אחרים וניתוק טוטאלי ממה שהיה לקראת מה שיהיה.
רציתי לספר כל כך הרבה על הימים האחרונים, על ההתרגשות בסיום, על המסיבות בגנים, על שיחות עם הילדים בסיומה של שנה, על טלפונים של הורים שצלצלו לומר מילה טובה, על החיבוקים הכמעט אינסופיים, וכל זאת נראה לי כעת כנושא בפני עצמו שאם אתחיל- לאאסיים ושעת הטיסה תגיע, ועדיין אשב ואכתוב.
חוזרת לתחושת החופש ולתכניות:
בעצם- אין כרגע שום תכנית מלבד השהייה עם בן זוגי במחוזות זרים, ראיית נופים אחרים, נסיעה למקומות שרק שמענו עליהם <ויש כאלה שאת שמם שמעתי לראשונה לפני הנסיעה> וחושבת על השעות הקרובות.
חופשה נעימה לכולנו.
