הכיצד?
לא שאין לי על מה לכתוב...
פתאום- כל דבר נראה לי לא חשוב דיו להעלותו לבלוג ,
ובמציאות היומיומית אני מוצאת את עצמי יושבת שעות מול המחשב וכותבת
אך- הכתיבה היא מגמתית.
כותבת חומרי למידה, כותבת סיפורים לתלמידים, כותבת הערכות, טפסים ועוד.. ועוד..
וכאן בבלוג שלי רציתי למצוא פינה שקטה וקטנה
לנשמה, לכתוב על הנושאים הגדולים, אלה שברומו של עולם, או לחילופין, על אותם דברים קטנטנים
שיושבים בלב, מוסתרים ככה טוב טוב
בלי שאיש לא יראה..
ולענייננו-
עברה יותר ממחצית השנה, עוד מעט ואתן את חשבון הנפש שלי על העשייה החינוכית:
מי התקדם, מי יכול היה להתקדם יותר? מי עדיין מגלה קשיים והתקדמותו לא מספקת עדיין?
מה עושים הלאה? איך מצמצמים פערים יותר ממה שנעשה?
יושבת כאן ומהרהרת וחושבת על נ' שהחל ללמוד בעצם רק השנה... הוא מסיים כתה ג', קורא מדוייק
אך באופן איטי . בעצם, כל הקצב שלו איטי, החל מארגון התיק וכלה באכילת הכריך שלו בהפסקה.
האם הוא יכול להשתנות? להשתפר - כן, אך משהו בהתנהלות שלו ישאר תמיד איטי יותר כי זה הוא.
נכון?
מסיימת כי צריכה להתארגן ליום עבודה נוסף.
