אמאל'ה שלי נולדה וגדלה בבודפשט. שנים לא דיברה על מה שקרה איתה במלחמה. לפני כמה זמן, החלטתי לשאול אותה ואז החלה לספר. היא סיפרה לי בהונגרית, ואני תרגמתי לעברית כשניסיתי בכל מאודי לשמור על תרגום מדויק ככל האפשר גם במחיר של סגנון.
אמאל'ה שלי סיפרה לי סיפורים רבים על תקופה זו של שנת 1944. בתקופה זו היו היא ואימה בבודפשט, כשסבי היה במחנה עבודה. אלה שנותרו בתקופה זו בבירת הונגריה היו או מבוגרים מידי למחנות העבודה, או פצועים למיניהם כמו אותו אחד שהסתובב כל המלחמה עם רגל גבוסה כדי לא להישלח למחנה עבודה או משוגעים למיניהם. אז, כבר שמעו על אושויץ ודכאו והבינו שמי שיוצא מבודפשט – לא חוזר יותר.... אז גם החליטה אמי שתעשה הכל כדי לא לצאת בשום דרך מהעיר. מקסימום- שירו בה אבל שלא תצטרך למות במחנה השמדה.
אמא עשתה הכל כדי להתחמק. פעם נקראו להתאסף בכיכר העיר והחלו להוביל אותם ברחובות העיר. הם צעדו, אמא וסבתא הלכו בין האחרונים ובאחת הפניות, בפינת אחד הרחובות הצליחו להתחמק ולברוח לרחוב אחר.
אבל, פעם כמעט ונתפסה. היא עבדה אז באזור שנקרא "אוי-פשט" פשט החדשה.(הוא היה מרוחק מהעיר למרות שהיום נחשב חלק מבודפשט). היא קיבלה אישור עבודה והיה לה מסמך שיכלה בעזרתו לצאת מהעיר אל אותו איזור. העבודה הייתה בבניה. אמא סחבה בלוקים וחומרי בניה. "תארי לעצמך שאני, אמא שלך בניתי בתים" אומרת לי אמי ואני מדמיינת... במשך ימים היא עבדה שם ואז שמעה יום אחד שמי שעובד שם בבניה – יכול להינצל ולקבל דיור ב"אוי פשט". אמא רצתה לשאול על כך וכבר פנתה אל עבר תחנת הרכבת ששמשה הן להובלת חומרי הבניה ברכבות משא והן רכבת נוסעים רגילה. לפתע ראתה אמא שעמדו שם "צֵ'ְנדוֹר" (לא שוטרים ולא חיילים אלא אנשים שהיו רעים יותר ואנטישמים יותר, כי בין השוטרים היו כאלה שנהגו לעיתים לעזור ליהודים). וכך, אמא שלי, נערה כבת 18 הסתובבה עם חצאית פרחונית, חולצה לבנה ועליונית קטנה מעל. על החצאית והעליונית היה טלאי צהוב מחובר בסיכה. לפתע הבחינה אמא שלוקחים יהודים ומעלים אל הרכבת. אמא הסתובבה לאחור והחלה ללכת לכוון משם הגיעה. אחד מה"צ'נדור" קרא לה "גברת צעירה בואי הנה, גברת צעירה בואי הנה". אמא עשתה את עצמה כלא שומעת והמשיכה ללכת ברוגע כשלבה הולם בחוזקה. "מה יקרה?" שאלה אותי "או שאצליח להינצל או שיירו בי כדור, בכל מקרה לא אתן שיקחו אותי אל קרונות הרכבת האלה כי משם ידעתי שאין דרך חזרה" אמרה. היא המשיכה ללכת עד שהגיעה לבית הראשון הקרוב ביותר ומשם נכנסה לרחוב צדדי ופתחה בריצה מטורפת עד שהסתלקה מהמקום. כשחזרה לעיר שמעה כי החלו להוציא את כל תושבי "אוי פשט" היהודיים ברכבות מוות לאושויץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה