הוזמנתי אתמול כ-סופרת לבית הספר החדשני בדלית אל כרמל. אך אולי אתחיל מהתחלה כאשר קיבלתי מייל מתמר, רכזת השפה בבית הספר בו שמעה עלי ושאלה אם אוכל להגיע למפגשים לשעת סיפור ביום השפה העברית. נעניתי בשמחה המהולה בקורטוב של סקרנות. אני? בית ספר עם ילדים? חיבור מיידי. אך ילדים דרוזים? זה כבר חדש עבורי בעיקר בגלל שחששתי ממחסום השפה.
וכמה פרטים על בית הספר והילדים: בית הספר החדשני נוסד ב-1995 וזכה כבר בפרס החינוך.בית הספר הכולל תלמידי א-ו מונה כ-350 ילד . החל מכתה א- נחשפים הילדים לשפה העברית והם לומדים להכיר את האותיות. רק החל מכתה ג הם לומדים לדבר, לקרוא ולכתוב. הילדים פשוט מדהימים, מנומסים ומשכו את תשומת הלב בחולצות טי שרט צהובות -חולצות תלבושת האחידה ממש כמו אצלנו.
הגעתי כמובן לפני הזמן שהוזמנתי ונלקחתי לסייר בין הילדים והכיתות השונות שעסקו בפעילויות מגוונות שכולן קשורות בשפה העברית: לוטו מילים, הפכים, דפי צביעה ועוד ועוד.. כל שכבת גיל בהתאם ליכולותיה. אז גם נפגשתי עם חלק מהמורות, עם המנהל המרשים ועם סגן יו"ר ו. ההורים שאשתו ציירת מפורסמת ועורכת ציורים ברחבי הארץ ומחוצה לה בנושא השואה. היא גם השאירה את חותמה בכל פינה אפשרית בבית הספר המטופח ועשיר בסביבות למידה כשהשפה העברית שולטת לצד השפה הערבית.
ואז- אני רואה אצל חלק מהילדים דף מחשב כשלמעלה מתנוססת תמונה ....שלי. תמונה שפורסמה באחת משעות הסיפור באינטרנט. מסתבר שלפני ביקורי, הילדים קיבלו מטלה למצוא עלי מידע שכולל שנת לידה, מקום לידה ואפילו סיפורים שכתבתי ממש כמו שאנו נותנים לתלמידים לחפש חומר על סופרים בעלי שם...
בשעה היעודה כינסו את תלמידי כתה ג בחדר והתחלתי לספר את הסיפורים בחששות שהתבדו: נאמר לי שאצטרך להסביר את עצמי טוב כדי שיבינו כי הם אינם שולטים בעברית. זה היה מוגזם... הם הצליחו לענות על כל שאלה (מידי פעם בתווך המורות הנפלאות) אך לרגע התבלבלתי והרגשתי את עצמי בבית הספר שלי בחברת תלמידיי. ילדים הם ילדים בכל מקום וזה היה מקסים. בסוף מפגש זה שאלה המורה מה הם למדו מהסיפור ואחד הילדים ענה שאדם ללא ספרים הוא כמו גוף בלי נשמה... נשמתי נעתקה...
מפגש נוסף במתכונת דומה נערך עם ילדי כתה ד שהופרע קלות בכניסת המנהל עם מנהל בית הספר ב...עוספייה שנראה כמו שייך מהתמונות. אי אפשר לומר שלא החסרתי פעימה.
לסיום- הופגשתי עם ילדי כתה ה כשגם עליהם קיבלתי מידע מוקדם- עלי להיות דינאמית ולהפעיל אותם כדי ש...יקשיבו. הצמידו לי מיקרופון שהדפתי אותו לאחר פחות מדקה ו..התחלתי במסע ההכרות שלי איתם. (זוכרים? הם חיפשו עלי חומר). התנהלה שיחה שבמהלכה התוודיתי שכשהייתי בגילם כלל לא אהבתי לכתוב ועוד אנקדוטות אמיתיות מילדותי. הסכמתי גם לגלות את חידת מיליון הדולר... שנת הילדה שלי לאחר שהיה מישהו שכתב שנולדתי ב..1911 (נכון שאני נראית טוב לגיל 100? ) או ב- 1971 (מחמאה בעיקר משום שבני בכורי נולד 8 שנים לאחר מכן). גם כאן בנוכחות כ-100 תלמידים, המפגש התנהל בהצלחה עד ש... הצלצול קטע אותו. הילדים הקשיבו בעניין וענו לשאלות ששאלתי במהלך הסיפור. כפעילות הם היו צריכים לחבר סיפור דומה בקומיקס ולכן הסיפור לווה גם בדוגמאות במהלכו.
מיותר לציין את קבלת הפנים החמה, הקפה והעוגה שהוגשו והתמונות הרבות שצילמו אותי. כל כמה זמן ביקשו ממני להצטלם עם מישהו אחר.. ממש סלב.. והשיא היה כשבנות בכתה ד ביקשו ממני חתימה.
חברר'ה - אפילו פרסמו על היום הזה כתבה בעיתון hona של דלית אל כרמל. כתבה המלווה בתמונות.
חלף יום ואני עדיין ב...עננים
חגית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה