הרהורים

ו...

כמה מילים על...

והפעם-

שעת סיפור וירטואלית.

זו איננה הפעם הראשונה בה אני מעבירה את שעת הסיפור.

ובכל פעם אני מתפעלת מחדש

מהתלהבות הילדים.

עד כמה הם מתרגשים לשמוע סיפור

כשהם רואים רק תמונות מצגת.

עד כמה הם מתלהבים מקבלת רשות הדיבור

ואז לרוב, ממלאים את הלוח בציורים, קישקושים ומה לא...

לפני כשעתיים הייתי עדיין מחוברת באוזניות כשאני נותנת את רשות הדיבור

לאוריין, שלהבת חנה, אסף, נועם, רננה, קובי ועוד..

חבורה של ילדים שאת מרביתם אינני מכירה.

חלקם התיישב ליד המחשב יותר מחצי שעה לפני הזמן המיועד ו...חיכה.

כל ילד שהיה שם ליד המחשב, היה בלוויית הורה ו/או אחים נוספים.

לעיתים ראיתי את פלאי הטכנולוגיה- שמות נעלמים ושבים מחדש כעבור כמה דקות...

לעיתים קיבלתי פתקים שאינם שומעים או שאינם יכולים לדבר.

ועל הכל, עלי לנצח ביד רמה

ולגרום לעניין.

כאשר - אני - הסופרת-יוצרת, מספרת הסיפורים-

צריכה להתמודד עם התיקתוקים של ההצבעות <גם באמצע הקראת הסיפור>,

צריכה להקפיד לא לפספס אף ילד שמצביע ולזכור לתת רשות דיבור לכולם

והחשוב מכל-

צריכה לא לצאת מהריכוז עם כל הגרויים המסיחים

ועוד טרם הזכרתי דפיקות בללת בבית, טלפון <שהיה על שקט, אך הבהב לי>, הודעות מיסרונים

ופתקים בשיעור הוירטואלי....

בקיצור-

כשעתיים אחרי...

עדיין בהתרגשות העצומה שהחלה עוד בטרם החלה שעת הסיפור.

ומה היה לנו בשעת סיפור?

שיר-סיפור על הסיפור ההסטורי של חנוכה,

סיפור חדש חדש על יהודה והסביבון, סיפור שנכתב אתמול והמצגת הוכנה בזמן השיעור הוירטואלי של ירדן <בזמן שדיברת על גוגל...כי אני כבר מכירה...>

סיפור מתוק על הסביבון שרצה להביא מתנה לחנוכה

ולסיום- סיפור על הסופגניה העגולה שמאסה בצורתה...

וכאן הזמן להודות על התמיכה והלווי שאני זוכה מרכזת התקשוב שלנו במתי"א שומרון- רוניתוש חצרוני חברתי למתי"א וחברתי בחיים. האחראית על ההזמנות, על הקריאה הראשונית של כל סיפור וכמובן על הלווי הצמוד בשעת הסיפור .

רגע, הייתה הפסקה בכתיבה.

קיבלתי מייל בו אמאל'ה הודתה לי וציינה כי בנה נהנה מאד משעת הסיפןר ומצפה לבאות.

אצה רצה להתחיל לחשוב על הפרוייקט הבא.